<h1>פסקי הרשב"ץ — נדה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שפיר שאינו מרוקם ומלא דם ומים וגנינים אין חוששין לולד, יש בו גנינים ואינו מלא או מלא ואין בו אלא גוון אחד יש חוששין, ותשב"ץ אומר דחוששין. אם נימוח בין צלול בין עכור חוששין כשמואל לרשב"א ולרא"ה, והאידנא דלא בקיאינן בכלהו חוששין.
המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים בין יש עמהן דם בין אין עמהן טמאה נדה, והמפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אין אמו טמאה לידה אבל טמאה נדה משום פתיחת הקבר.
יוצא דופן אין אמו טמאה לידה ולא יושבת על דם טוהר ואין חייבת קרבן טומאת לידה. ויולדת טומטום ואנדרוגינוס היא כיולדת זכר ונקבה ודאין.
<h2>דף ט:</h2>
ילדה ובתוך שמונים של נקבה ילדה פעם אחרת בין שהיתה מעוברת קודם לידה מזה בין שנתעברה אחר לידה סגי ליה קרבן אחד, אבל אם לאחר פ' של נקבה ומ' של זכר ילדה בין היתה מעוברת קודם לכן בין נתעברה אחר כן חייבת קרבן אחר, ואין צ"ל שאין מביאה על לידה וזיבה או לידה ואכילת חלב או דם קרבן אחד.
<h2>דף י.</h2>
לדידן דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם יש רואה צ"ט ימים ואין זיבה עולה בהן וכגון שראתה ב' ימים בסוף אחד עשר ושבע ימי נדה ויום אחד אחר ימי נדה ויום הלידה אפילו בלידה יבישתא. הפילה נקבה שאין קושי מטהר בנפלים תשלום שמונים ושבע ימי נדה וב' לאחר ז', ואם ילדה שהקושי מטהר יש יום אחד יותר ב' ימים קודם לידה דלידה אע"פ שלא תשפה מטהר בזיבה ולא הויא זבה.
<h2>דף יג.</h2>
זובו של זב ורוקו ומימי רגליו מטמאות טומאת משא לטמא אדם לטמא בגדים ומי האף ג"כ אפילו נגררין דרך החוטם, ודמעת עיניו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין אוכלין ומשקין ברביעית וכלים בכל שהוא, זיעה וליחה סרוחה ורעי טהורין מכלום, ודם היוצא מפיו ומפי האמה טהור, ובכלל רוקו כחו ונעו. וכל אלו מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין וכן ש"ז ואם יבשו ויכולין להשרות ולחזור לכמות שהיו במים פושרין שיהיו פושרין כל מעת לעת טמאין.
<h2>דף יז:</h2>
מצאה דם כל שהוא על עד שלו ואפילו לא קנחה עד לאחר זמן טמאין ואין חוששין למאכולת אפילו יש בעד מאכולת מעוכה לרשב"א וכן נראה לתשב"ץ. וחייבין חטאת אם פירש בקושי לרמב"ם [פ"ה משגגות ה"ו] דוקא בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה פטורין, ולרא"ה בכל ענין חייבין על הפרישה וצ"ע לתשב"ץ. מצאה על שלה אם קנחה מיד שיצא תשמיש בלי הפסק דינן כדין נמצא על (שלה) [שלו]. מצאה על שלה אם שהתה לקנח כדי שתושיט ידה תחת הכר ותטול עד ותבדוק בו חורין וסדקין טמאין מספק ופטורין אפי' מאשם תלוי כדברי הרמב"ם ז"ל [שם]. מצאה על שלה ושהתה כדי שתושיט ידה ותטול עד מתחת הכר ותבדוק בו ותרד מן המטה ותדיח פניה שלמטה מטמאה מעת לעת לטמא אדם במגע כדין טומאת מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה טומאת שבעה כדין בועל נדה אלא מכאן ולהבא.
<h2>דף כא.</h2>
נבלת בהמה טהורה בכ"מ ונבלת עוף טהור בכרכין א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ ולא מחשבה, וחלב בהמה שחוטה בכרכין א"צ מחשבה והכשר מים וצריך הכשר שרץ, וחלב נבלת בהמה טהורה צריך הכשר מים נמי, נבלת בהמה טמאה וחלבה וגוזל שנפל לגת בכ"מ ונבלת עוף טהור בכפרים צריכין מחשבה ואין צריך הכשר מים ולא הכשר שרץ.
